השפעת ירידה קלה ו/או חד צידית בשמיעה על תפקוד התלמ

 אני הולכת לדבר על הקצה השני של הסקאלה. אם דברו עד עכשיו על ירידות חמורות ועמוקות המצריכות שתל, אני רוצה לדבר דווקא על ילדים על ליקוי שמיעה קל או חד צידי.

כשאנחנו בודקים שמיעה אנחנו מתייחסים לתדירות, (גובה הקול) והעוצמה - כמה הצליל הוא חזק. אנו מדברים על יחידות מדידה של דציבל לעוצמה והרץ לתדירות, וההגדרה היום של ירידה בשמיעה מדברת שמ – 16 דציבל ומעלה זו ירידה בשמיעה. בניגוד לעבר שההגדרה לא דברה על ירידה כל כך קלה כבעלת משמעות. בירידה דו צידית מדובר  בהגדרה על 20 דציבל משום שהאודיומטר בודק בהפרשים של 5 דציבל, אז אם ב – 15 דציבל היתה תגובה וב – 20 כבר לא אנחנו מדברים פה על 20 דציבל. כשיש ירידה בשתי האוזניים, מ – 16 DB ומעלה זה ליקוי שמיעה קל דו צידי. כשיש ירידה רק באוזן אחת, כלומר אוזן אחת תקינה ובשניה ירידה בשמיעה, אנו קוראים לזה ירידה חד צידית.

מה גורם לירידה מינימלית בשמיעה? הסיבה הנפוצה ביותר היא דלקת באוזן התיכונה. היא יכולה לגרום לירידה הולכתית שבממוצע בין 16 – 40 דציבל. זה יכול להיות באוזן אחת, או בשתי אוזניים. כשהדלקת הזו חוזרת מספר פעמים בשנה, אנחנו אומרים שיש דלקת כרונית. זה קורה הרבה אצל ילדים וצריך להבין שלוקח כ – 40 יום לנוזלים להיספג. אם אתם עושים חשבון פשוט שאם יש 5 פעמים בשנה דלקת אוזניים, כפול 40 יום אז ילד יכול להיות 200 יום בשנה עם איזושהי ירידה בשמיעה ואנחנו מדברים על זה גם בגיל מאוד צעיר ורואים את זה בעיקר בגיל מאוד צעיר.

המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בארה"ב מעריך כי ל – 70 מתוך 100 ילדים מתחת לגיל 5 תהיה דלקת אוזניים. ילדים כאלה לא תמיד מתגלים בבדיקות סינון שמיעה, לא בהתפתחות הילד ולא בבדיקות סינון שמיעה אחרות שעושים לתינוקות. 30% מילדים עם לקויות למידה יש להם היסטוריה של דלקות אוזניים כרוניות.

אביא רק מספר נתונים כדי שיהיה ברור על מה אנחנו מדברים: כמעט לכל הילדים תהיה לפחות פעם אחת דלקת אוזניים עד גיל 6. אצל 63% מאלה שהייתה אצלם דלקת היא תחזור. סיבה אחת לירידה קלה או חד צידית זו דלקת אוזניים,  או נוזלים באוזנים. סיבה שניה היא לקות סנסורינוארלית, הילד נולד איתה או לאט לאט זה מתפתח מסיבות שונות.

כמה לקויות שמיעה יש אצל ילדים? אנו מדברים על ילדים בגילאי בית ספר. על פי מחקרים שנעשו בארה"ב בסביבות 15% מהילדים הם עם ליקוי שמיעה כלשהו בבתי הספר. 15% מהילדים. זה הרבה מאוד. בד"כ מתייחסים ואומרים שפרומיל מהילדים הם לקויי שמיעה, אבל ברגע שההגדרה הורחבה, ואנו אומרים שהחל מ – 16 DB לירידה בשמיעה יש איזושהי השפעה בתפקוד, ואדבר על כך בהמשך איזו השפעה, המספרים נראים מבהילים. 15% מהילדים בכל רגע נתון עם איזשהו ליקוי שמיעה בגילאי בית ספר.

תראו רק את המספרים, למשל:, 3% מהילדים הם עם ירידה חד צידית בשמיעה. בעבר תמיד אמרו: "ילד עם אוזן אחת מסתדר, לא מוכרחים 2 אוזניים בשביל להסתדר בבית הספר". אנחנו יודעים היום שזה לא נכון. אני מדברת על ירידה חד צידית, להזכירכם אוזן אחת תקינה. כשעושים בדיקות סינון שמיעה לילודים, מתגלה ילד אחד ל – 1000 לידות עם ליקוי חד צידי. אבל כשחוזרים על בדיקות סינון בגיל בית ספר מתגלים 3 מתוך 100. זאת אומרת בסינון ילדים - פרומיל עם חד צידי , אוזן אחת תקינה ובבתי ספר מתקבלים 3% עם ליקוי חד צידי. אז למה זה קורה? למה כשנולדים יש כל כך מעט יחסית לעומת מה שמתגלה בבית ספר? סיבה אחת היא דברים המופיעים לאחר הלידה, דלקות אוזניים למשל, נוזלים באוזניים – זה מופיע אחר הלידה וזה לא ימדד בבדיקת הסינון של ילודים. יכול להיות שבבדיקת הסינון לא יהיה אבחון מדוייק, או שילדים שלא באו למעקב אחרי בדיקת הסינון או באמת שינוי בקריטריונים, אבל עדיין המעבר מפרומיל לשלושה אחוז הוא מאוד גדול, ואלו ילדים שאנו לא יודעים כמעט על קיומם במערכת החינוך כיוון שהם לא מאובחנים.

כשיש לילד לקות בשמיעה קלה או חד צידית קשה מאוד לאבחן אותו והוא הרבה פעמים מתגלה יחסית מאוחר לילדים עם ליקוי בינוני/חמור ועמוק, מהסיבה הפשוטה שהילדים האלה מטעים. הם מפתחים שפה ודיבור, לפעמים אפילו בזמן, אבל האיכות של מה שהם מפתחים היא לא ממש תקינה. הם למשל לא מטים נכון את הזמנים, יחיד ורבים, הם לא שומעים מספיק ברור כדי לפתח את השפה בצורה טובה יותר. הם שומעים דיבור אבל לא מספיק ברור.

ילדים שחיים בפריפריה, ילדים ממעמד סוציו אקונומי נמוך סובלים יותר מדלקות באוזניים, מתגלים יותר מאוחר עם ירידות קלות ו/או חד צידיות. כשהילד הוא ילד למשפחה של עולים חדשים והדיבור שלו או השפה שלו לא מתפתחים מספיק טוב, אז בגן יגידו שזה בגלל שבבית לא יודעים עברית, ובבית לא יבחינו שהשפה המתפתחת לא מספיק תקינה, וילדים שהם עולים חדשים עם ליקוי קל או חד צידי מתגלים לכן יותר מאוחר. אנחנו יודעים היום שהילדים האלה עם הליקוי החד צידי הם בסיכון לאיחור בהתפתחות של השפה והדיבור ולא ברור אם אחרי כמה שנים, כשדלקות האוזניים פוסקות, האם הם סוגרים את הפער. במחקרים שעשו ראו שאצל ילדים כאלה המילים הראשונות מופיעות בזמן, אבל צירוף של שתי מילים מגיע כבר באיחור ביחס לילדים ששומעים תקין. כשבדקו ילדים עם ליקוי חד צידי בגיל 3 ראו של – 17% מהם היה איחור בהבנה ובהפקה של שפה, ול – 33% מהם היה אורך מבע, כלומר צירוף של כמה מילים, נמוך ממה שצפוי בגיל.

מה קורה כשיש ירידה חד צידית? וזה מתקשר ליתרונות שדיברו על שמיעה דו צידית עם מכשירי שמיעה?.

הקושי העיקרי של הילדים האלה הוא למקם מהיכן מגיע הדיבור או צליל ובעיקר לתפוס דיבור על רקע רעש, ככל שהרעש גדל הקושי גדל. אני לא צריכה להסביר לכם כמה הגנים והכיתות בבתי הספר רועשים.

אנחנו יודעים שילדים עם קשיים בלימודים (עם לקויות למידה)מתקשים יותר, לתפוס דיבור על רקע רעש.

אנו יודעים כי ילדים עם ליקוי קל או חד צידי מתקשים לבצע בו זמנית מטלה כפולה שאחת מהן היא האזנה. אם ילד צריך להקשיב למורה ולכתוב ויש לו ליקוי חד צידי הוא מתקשה מאוד לעשות את זה. אני רוצה להזכיר לכם שהערוץ העיקרי ללמידה בבית הספר זה האזנה למורה וכתיבה של מה שהיא אומרת. ילדים עם ליקוי חד צידי או קל מתקשים לעשות זאת. בדרך כלל הקושי בהתמודדות של הילדים האלה היא עם חומר לימוד חדש. כשהם מכירים את ההקשר והם יודעים על מה מדובר הם מסתדרים., הם לא חווים בעיה גדולה בתקשורת בסיסית ולא חווים בעיה גדולה בדיבור פנים אל פנים בחדר שקט, אבל הם מתקשים כאשר הם מתחילים ללמוד חומר חדש שהם לא מכירים והסביבה רועשת. כמובן שככל שהילד יושב קרוב יותר למורה/גננת הוא ישמע אותה יותר טוב ויהיה לו יותר קל, אבל חשוב להזכיר שמורות מסתובבות בכיתה וגם אם הילד יושב בשורה ראשונה פעם הוא קרוב ופעם הוא רחוק ממנה, והמרחק הוא בעייתי.

אנו יודעים כי לקות בשמיעה, כל לקות בשמיעה, פוגעת בתפקוד תלמיד מבחינה אקדמית, רגשית, תקשורתית, וחברתית, החידוש היום הוא שאנו יודעים שזה פוגע גם בילדים עם ליקוי חד צידי או קל דו צידי.

הירידה הזו בשמיעה פוגעת בלמידה האקראית שעליה מסתמך ילד צעיר כלמידה העיקרית, אלה דברים שאנו שומעים בדרך אגב, אך כשיש ליקוי קל או חד צידי יש פגיעה בלמידה הזאת. הילד מתקשה ללמוד מהסביבה, מחמיץ הרבה פעמים רמזים חברתיים, למשל אתן דוגמא, כשנמצא ילד בגן, זה מתקשר גם לבעיה רגשית, ואוזן אחת שלו לא כל כך תקינה והילדים האחרים קובעים להיפגש בחוץ והוא לא בדיוק שמע והם יצאו והוא לא,אלא  נשאר בפנים. כשזה קורה פעם אחת, שניה, ושלישית הוא בטוח שלא רוצים אותו.

כמו שאמרנו, ילדים עם ליקוי חד צידי לא יכולים להקשיב וללמוד, הם יכולים להחמיץ גם 10% מהמסר שנמסר, ילדים אלו צורכים יותר ויותר שירותי אודיולוגיה חינוכית.

במחקרים נמצא שהילדים נכשלים בלימודים. ילדים עם ליקוי חד צידי נכשלים בלימודים ורוכשים באיחור קריאה כתיבה ומתמטיקה ביחס לילדים שומעים.

בשנות ה – 80 כשנהוג היה עוד להשאיר כיתה, דווח כי פי 10 ילדים עם ליקוי חד צידי או קל נשארו כיתה לעומת ילדים שומעים. היום לא מקובל להשאיר כיתה אבל אנחנו מדווחים ש 50% מהילדים האלה צורכים שירותי חינוך מיוחד.

הם מדווחים על עייפות רבה בלימודים, קושי להתמודד עם הדרישות הלימודיות באופן כללי. גם המורים מעריכים נמוך יותר את הילדים עם ליקוי קל או חד צידי, לפעמים אפילו יחסית לילדים עם חירשות. אני יכולה להראות לכם נתונים שנאספו ולפיהם מורים העריכו ילדים. תוכלו לראות שבהבנת הנקרא נתנו להם ציונים (טבלה) נמוכים יותר מאשר לילדים עם ליקוי בינוני וחמור.אותם ילדים עם ליקוי קל או חד צידי פחות מוערכים על ידי המורים כמבינים את מה שהם קוראים. אחת הסיבות היא כנראה שהילדים עם הבעיה מקבלים תוכניות לימודים מיוחדות, בעוד שילדים עם ליקוי קל אומרים שלא צריך לעשות שום דבר איתם.

מה קורה מבחינת תנאי רעש בכיתות, עוצמת רעש שנמדדה בכיתה ריקה רק עם מזגן ורעשים מבחוץ היא 60 דציבל. כשמומלץ שיהיה 35 – 40 דציבל. אנחנו מוצאים שכשהמורה מדברת בכיתה הקול שלה, תראו, אני עכשיו אצא מהמיקרופון, אבל כשאני מדברת עכשיו אני מדברת בסביבות 60 – 70 דציבל והחדר הזה שקט יחסית, אבל בתוך כיתה רועשת כשנכנסים הילדים, אם תזכרו שהעוצמה הראשונית היא 60 דציבל וילדים נוספים מכניסים רעש, הרבה פעם יוצא שהרעש חזק מהקול של המורה וגם אם היא מצליחה להתגבר עליו זה לא מספיק חזק בשביל שייתפס טוב.

יש את המצב שהכיתות מהדהדות, תחשבו על כדור פינג פונג שקופץ בין התקרה לרצפה, זה מה שקורה כשקול בחדר מהדהד, הקול מוחזר. בכיתות יש זמן הדהוד גדול מאוד שמפריע לתפיסת הדיבור.

מה אנו יודעים שקורה לילדים עם ליקוי קל או חד צידי? הישגים נמוכים בלימודים, תוצאות נמוכות במבחני איי קיו, הקריאה, האיות ומבחני המתמטיקה שלהם, ההישגים בהם נמוכים יותר. כשעשו מדדים של בשלות חברתית, ראו שהם במדדים נמוכים יותר, הם מחמיצים עד 40% מהנאמר בכיתה.

ש. מה הכוונה לבשלות חברתית?

ת. מבחינת ההתארגנות שלהם חברתית מול ילדים אחרים, איך הם מתארגנים בתוך הכיתה, איך הם מגיבים לילדים אחרים וכו' האינטראקציה שלהם עם ילדים אחרים, הם מדווחים על חוסר אונים, בלבול, פחות עצמאות בכיתה, מדווחים על מבוכה, לדוגמא כשמורה אומרת לילדים תביאו מחר פקקים והילד שומע תביאו מחר פתקים, ליקוי קל מאוד, והוא מביא פתק במקום פקק וכולם צוחקים ממנו. המורה אומרת 30 והוא שומע 60. אנחנו מדברים על רמזים קטנים קטנים, אי הנוחות הנגרמת לילדים גדולה. הם מדווחים על עייפות וצריכים הוראה ישירה של הלימוד והרבה פעמים מושמים בחינוך המיוחד, הם נראים כמו ילדים עם בעיות קשב וריכוז. בסביבות 50% מהם צורכים שירותי חינוך מיוחד.

מה מחמיר את הבעייתיות? אם הליקוי החד צידי או הקל מופיע מוקדם, כלומר ילד מתחיל להתפתח מיד עם ליקוי קל או חד צידי, אם היו סיבוכים סביב הלידה או אחריה, אם בירידה החד צידית האוזן הלקויה היא עם ליקוי עמוק, וכשהירידה היא באוזן ימין. אוזן ימין לקויה לעומת אוזן שמאל, ''מבטיחה'' יותר בעייתיות.

ש. למה?

ת. כנראה בגלל שיש לנו דומיננטיות לאוזן ימין לתפיסת דיבור, ואז אם אוזן ימין היא זו שפגועה, זה קשור לשפה. אוזן ימין – מוח שמאל, יש הצלבה. כלומר אם אוזן ימין יש בה ליקוי, וגם אם אוזן שמאל תקינה לגמרי, אנחנו מוצאים קשיים בלימודים לאותם ילדים פי 2 מאשר אם הליקוי הוא באוזן שמאל. תוכלו לראות שכאשר בדקו ילדים שנכשלו, 62% אחוז מהם היו עם ליקוי באוזן ימין והשאר בשמאל.

מה ההמלצות?

הבנו את הבעייתיות. האגודה האמריקאית לאודיולוגיה ממליצה, מדברת על החשיבות הגדולה של האיתור המוקדם והיא ממליצה שלפחות פעם אחת לפני שילד נכנס למערכת החינוך, גן או בית ספר, הוא יעבור בדיקת שמיעה. רצוי שיהיה סינון ילודים אך כפי שראינו קודם, אותם ילדים עם לקויות קלות או חד צידיות לא מתגלים באותה בדיקה, לכן חשוב שתהיה בדיקת סינון טרם כניסה למערכת החינוך. אם הילד שאותר צעיר מאוד, ובגיל הזה בו הילדים מפתחים שפה ודיבור זה קריטי, חשוב מאוד שהילד יהיה במעקב רפואי. הרופא יחליט איך הוא מטפל, אם טיפול שמרני או ניתוח, החלטה כלשהי. אבל שהוא ידאג לכך שיהיה מענה לבעייתיות של דלקת האוזניים, למשל ואם אי אפשר לתת מענה לדאוג לכך שיהיה במעקב שמיעה וגם של קלינאית תקשורת שתעקוב אחרי התפתחות השפה והדיבור. במקרים מסויימים אפשר לתת מערכות הגברה, לפחות עד שיגמר הסיפור הזה, שיכול לקחת שנים, של דלקות אוזניים.

יש כל מיני המלצות וזה תלוי בכל מקרה ומקרה ויש מצבים שאפשר לשים מכשיר שמיעה ויש מצבים שאפשר לשים מערכות FM על הקירות. מענה תמיד יכול להיות, צריך רק להיות מודע לכך שצריך לתת את המענה הזה ולא להתייחס לנושא ליקוי חד צידי או קל כמשהו שיהיה בסדר ויעבור, כשיעבור זה כבר יהיה מאוחר מדי.

כמו שאמרנו, ממליצים על בדיקות סינון, בארה"ב, במדינות רבות, נעשות בדיקות סינון לאורך כל שנות הלימודים בבית ספר. אצלנו יש פעם אחת בכיתה א' שלא מכסה את כל הילדים והמידע לא מועבר אל מערכת החינוך, אז מבחינתנו אין בזה תועלת. הבדיקות נעשות על ידי אגודה מחוץ למשרד החינוך שלא מעבירה את התוצאות. כשילד מוכר והמערכת יודעת שיש לו ליקוי חד צידי או קל יש אפשרויות שונות איך לסדר את מערך הלימוד שלו כך שיהיה לו יותר קל. החל מלהושיב אותו קרוב, להסביר למורה/גננת שהילד חייב לראות את פניה ולשמוע אותה, דרך לתת לו תוכניות לימודים מיוחדות ועד אפשרות הנגשה של כיתה. משרד החינוך מנגיש, וילדים עם ליקוי חד צידי  זכאים לעתים גם כן. הונגשו עד היום למעלה מ 800 כיתות וביניהם גם לילדים עם ליקוי חד צידי, אך אלו צריכים להיות מוכרים. מעקב של קלינאי תקשורת חייב להיות כל זמן שלילד יש ליקוי קל/חד צידי, בגילאים האלה של רכישת השפה והדיבור. כמו שאמרנו, מערכות הגברה שונות יכולות לתת מענה והן ניתנות תלוי לפי הגיל, חומרת הירידה, איפה הילד נמצא, כמה יש ניסיון מוכח בצורת ההגברה.

דבר נוסף חשוב מאוד הוא הדרכת הורים. הורים צריכים לדעת שהליקוי הזה, החד צידי או הקל עלול לגרום לבעייתיות בתפקוד הלימודי, ולא לומר להם שהכל יהיה בסדר. צריך לשבת עימם ולהחליט האם הם מוכנים לתת לילד הגברה. אפשרות לתת לילד הגברה של מערכת FM אישית, למשל כאשר אמא וילד נוסעים ברכב, והילד מאחור הוא יוכל לשמוע אותה, או כשהילד בעגלה, ויש מצבים אחרים שבהם לא צריך להשתמש במערכת כדי שבכל זאת ישמע דברים מהסביבה. יש אמצעים שונים וחייבים לשתף את ההורים בהחלטות. צריך לומר להורים למשל להנמיך את עוצמת הטלוויזיה כשמדברים איתו בתוך הבית, לא לדבר איתו כשרועש, מאיזה כיוון לדבר איתו אם יש לו ליקוי חד צידי ושיקפידו לקחת את הילד למעקב רפואי ושל קלינאית תקשורת.

אם נסכם, אפשר לומר שכל ליקוי שמיעה, הולכתית, סנסורינוארלית, מעורבת, חד צדית, דו צדית, משתנה קבועה או זמנית עלולה להשפיע על ההתפתחות החברתית והרגשית של הילדים.

בירידה מינימלית הילד מפסיד חלק מהוראות המורה .הוא נראה לפעמים עם התנהגות בלתי נורמלית, מוזר, הוא מתעייף, אפשר לתת לו מערכת FM. בירידה קלה של 26 – 40 DB הוא עלול להפסיד עד חמישים אחוז ממה שנאמר. הכיתה/חדר מהווה מקום מלחיץ, אפשר לעזור לו עם מכשיר FM, עם מכשיר שמיעה. גם בירידה חד צידית כאמור יש בעיה במיקום הצליל, בפענוח דיבור על רקע רעש. הילד נראה למורה כאילו הוא לא רוצה להקשיב, הוא לא יכול להקשיב, אולי יש לו בעיית קשב וריכוז, גם פה מכשיר FM יכול לסייע.

שאלות

ש. לגבי מכשירי שמיעה לילדים, מה מורה אמור לעשות במקרה כזה.

ת. המורה צריך לדעת איפה להושיב את הילד ואיך לדבר איתו. המורה לא עושה בעניין של הרכבת מכשירי שמיעה, זה החלק של קלינאי התקשורת מול ההורים. המורים יכולים להמליץ ולהסביר להורים על תפקוד הילד אבל המורה צריך להתמודד לפעמים בבעייתיות קשה מאוד של ילד שלא שומע טוב ואין לו מכשירים.

ש. ברור שמורה לא יקנה את המכשיר, אבל איך הוא מתמודד מבחינת סמכות.

ת. המורה יכול להמליץ, אך לא יכול לפנות לרופא, להפנות לרופא, מורה צריך וחייב לעשות הכל דרך ההורים. כשמורה יודע, אענה לך על זה קצת יותר בפירוט. במצב רגיל שיש ליקוי חד צידי או ירידה קלה המורים כלל לא יודעים מזה כי כאמור הילדים לא מאובחנים ומאותרים, היום אנו מורידים לשטח במשרד החינוך דרך היועצות החינוכיות, המפקחות והפסיכולוגים מידע על הנושא כדי שמורים ידעו מה לעשות. דבר אחד כאמור זה איך להתייחס לילד בכיתה ואיך לדבר אליו. דבר שני, בנושא בדיקות סינון בכיתה א' אנו מנסים להגיע למצב שכן נקבל את תוצאות בדיקת הסינון, ואז מורה של כיתה א' היא זו שתקבל, ובתור מנהלת הכיתה תפנה להורים ותלחץ עליהם ללכת למעקב ובדיקות נוספות. זה בערך מה שיכולה לעשות מורה מול הורים בנושא הזה של לטפל בבעיות שמיעה של ילדים. אין לה סמכות אחרת.

ש. אין הרבה סמכויות ולפעמים ההורים לא מודעים, ואני רואה את הבעיות של הילדים שגדלים ולא נעזרים במכשירי שמיעה, ובאמת כל הבעיות האלו קיימות אצל ילדים.

ת. כן, אבל את יודעת שזה קיים גם אצל ילדים עם ליקויי שמיעה חמורים יותר שההורים לא שמים להם מכשיר שמיעה. השאלה כמה אפשר ללחוץ על ההורה לשים מכשיר לילד היא שאלה מאוד לא פשוטה שלא ניתן לענות עליה ב – 2 מילים.

ש. במצב של ליקוי לא מאובחן התלמידים מתקשים וההורים בבעיה?

ת. נכון, אני מזכירה שאמרתי בהתחלה שהילדים האלה מאוד מטעים ולהורים זה הרבה פעמים נוח כי קשה להם לקבל את העובדה שהילד לא שומע טוב, הנושא הזה של ילדים שמאותרים בגיל מאוד צעיר עם לקות חד צידית או קלה הוא נושא שאנו נותנים עליו עכשיו את הדעת, איך להעביר להורים את המידע ולהביאם לידי כך שיגיעו למרכזים הטיפוליים הנותנים שירות לילדים עם לקות בשמיעה, למרות הרתיעה. הורים במקרים כאלה לא יסכימו הרבה פעמים לבוא למיח"א, כי "מה פתאום? הילד שלי לא חירש", אנחנו מנסים להגיע למצב שבו ילדים עם ליקוי חד צידי יקבלו טיפול ומעקב במרכזים שיודעים איך לטפל בילדים כאלה ושהורים ישתכנעו לשתף פעולה. זה תהליך שצריך ללמוד אותו ולהטמיע אותו.

תודה רבה.

יום עיון: שמיעה טובה = איכות חיים

תקצירי ההרצאות שניתנו במסגרת יום השמיעה הארצי, גני התערוכה, 25/5/09

הבהרה: הטקסטים המובאים מכאן הם תקציר מדברי המרצים ביום העיון, ולא ההרצאה כולה. חשוב לדעת כי יש הבדל גדול בין מאמר כתוב להרצאה דבורה.