השתל הקוכליארי שלי - חלק א'

השתל הקוכליארי שלי – חלק א'

מרק רוס

תורגם מאנגלית בהתנדבות ע"י רינה צורף, רחובות

בזמן כתיבת מאמר זה בסוף דצמבר 2006, עמד מרק רוס לעבור ניתוח השתלת שתל קוכליארי. אנו שמחים לדווח שהוא עבר בהצלחה את ההשתלה. במאמר הוא מספר על החוויות האישיות שהובילו אותו להחלטה לעבור ניתוח שתל. ד"ר רוס אינו רק אודיולוג מקצועי אלא גם צרכן, דבר ההופך את מאמרו למיוחד במינו. הוא תמיד השכיל לחבר בין שני היבטים אלו לתועלת הקוראים בסוגיות שמיעה שונות. הוא ימשיך לכתוב על מחקרים, מכשירי שמיעה ואביזרי עזר, ונזכה גם לקרוא על התובנות שלו, הסתגלותו ותהליך השיקום שעבר בעקבות השתלת השתל הקוכליארי.

קבלת ההחלטה

אני סמוך ובטוח שהחוויות אשר הובילו אותי להחלטה לעבור ניתוח שתל קוכליארי אינן שונות מאלו של אלפי מושתלים אחרים כיום. כמותם, חוויתי התדרדרות ביכולות השמיעה שלי עד כדי כך, שהיא הקשתה מאוד על יכולתי לשוחח עם אחרים, ואף הפכה זאת לבלתי אפשרי. לכאורה, נראה היה שאני מצליח לשוחח בצורה קבילה, בעיקר בשיחות פנים-אל-פנים או כאשר שלטתי בדו-שיח; אפשר לייחס זאת, לדעתי, ליכולת שלי לפצות על כך באמצעות שימוש ברמזים חזותיים לא-מילוליים, למצבים שאפשר לחזותם מראש, לכפל הלשון הטבוע בשפה האנגלית, וכן לכמה ניחושים יצירתיים מצדי. אך הדרך הייתה, ועודנה קשה; ורק אני ואשתי יודעים כמה מאמץ השקעתי בשיחות האלה וכמה החמצתי למעשה.

שיחה רגילה, אשר בה אוכל להבין גם את הנאמר לי ישירות וגם את הנאמר לאחרים בקבוצה, כבר לא קיימת מבחינתי. החוויה המתסכלת ביותר של ליקוי השמיעה החמור שלי היא כשאני יושב סביב שולחן עם עוד שלושה או ארבעה אנשים, ואין ביכולתי לקחת חלק מלא בשיחה מהסיבה הפשוטה שאיני יכול להבין מה הם אומרים זה לזה. וזה קורה גם עם בני משפחתי, אשר אין לפקפק באהבתם ובכבוד שהם רוחשים אלי. מבחינתי, יכולת משופרת [לא מושלמת!] להשתתף בשיחות קבוצתיות מסוג זה תהווה קנה מידה להשתלה מוצלחת.

בתקופת ההתדרדרות שחלה ביכולות השמיעה שלי שדרגתי לעתים תכופות את מכשירי השמיעה כדי לפצות על כך. הייתי נחוש לסחוט כל עוצמת קול בכל מצב אפשרי; ומכיוון שהייתי מעודכן בהתפתחויות חדשות במכשירי שמיעה ידעתי מה יהיה זמין ויכולתי, למזלי, לנסות מכשירי שמיעה חדשנים ומבטיחים, דבר שהואיל לי לעתים תכופות. באותו זמן יצאו לשוק עזרים דיגיטלים מתקדמים חדשים, עם מערכות יעילות להפחתת פידבק; כלומר, יכולת הגברה של 10 דציבלים נוספים בלי פידבק, וזה עשה את כל ההבדל אצלי למשך שנה אחת בערך. אבל ליקוי השמיעה, במיוחד באוזני הימנית, המשיך להתדרדר ובמהרה הפכה יכולת הגברה נוספת זו באמצעות המכשירים החדשים לבלתי יעילה מבחינה מעשית [אם כי עדיין נותרה יכולת שמיעה נוספת כלשהי אתם]. סף השמיעה שלי כעת הוא כ-110 דציבל באוזני הימנית [95db באוזן שמאל]. העובדה שיכולתי לתפקד כפי שתפקדתי, לאורך הזמן שתפקדתי כך, מעידה על השיפורים הנפלאים שחלו במכשירי שמיעה.

בסופו של דבר, הגעתי לנקודה בה הייתי מוכן לקבלת שתל. כבר לא יכולתי להבין דבר בטלפון באוזני הימנית בלבד [אני משתמש כעת כבשגרה בשתי האוזניים ביחד עם לופ]. בהתחשב באמונתי שהגעתי לניצול המקסימלי של יתרונות מכשיר השמיעה ובהתקדמות המרשימה שחלה בשתלים קוכליאריים בשנים האחרונות, נראה שההחלטה על קבלת השתל כבר עברה אצלי.

מגבלות השמיעה

חשוב לציין שהיתרונות הצפויים מכל מכשיר שמיעה תלויים, בסופו של דבר, בגבולות הפיזיולוגיים אותן כופה המערכת הפגומה של השמיעה. אף מכשיר שמיעה לא יכול לחרוג מגבולות אלה. כאשר תאי החישה ["שערות"] בחלק מהאוזן הפנימית [הקוכליאה] שובקים חיים, אין להם יכולת להפעיל גירוי עצבי, ולא משנה עד כמה מגבירים את הצליל המגיע אליהם. בנוסף לכך, גם כאשר תאים אלו אינם מתים לחלוטין או אינם נעדרים, ישנה חריגה פסיכו-אקוסטית הנגרמת בגלל פיזור תאי שיער מתים או פגומים בקוכליאה, דבר המגביל את יכולת הבנת הדיבור באותה אוזן.

האודיולוגים מנסים להתאים מכשירי שמיעה עם תכונות המאפשרות להם להגיע קרוב עד כמה שאפשר לגבולות הפיזיולוגיים האלה. אפשר גם להשיג רבות בשימוש בטכנולוגיות עדכניות שאינן מנוצלות במלואן [כמו למשל מגברי FM אישיים]. בסופו של דבר, יכולת הבנת הדיבור באותה אוזן מושגת ולא משנה עד כמה מכשירי השמיעה הם "טובים יותר" [או יקרים יותר]; כאשר יכולת זו נופלת באופן משמעותי מהתוצאות הממוצעות שאפשר לקבל כיום בשתל קוכליארי, הגיע הזמן לשקול ניתוח שתל.

אך להגיע להחלטה שכזו לגבי עצמי לא היה קל. ב-15 או 20 השנים האחרונות הצעתי את אפשרות ניתוח השתל ללקוחות רבים והפניתי אותם למרכזים להשתלת שתל קוכליארי. למרות שעודדתי זאת, לא המלצתי על כך בקלות, אבל שמחתי שהגעתי להחלטות אלה. זכורים לי היטב המצבים הקשים שהיו קיימים בשנים שלפני פיתוח ניתוחי השתל, והיעדר הברירות שעמדו לרשות מתחרשים בוגרים וילדים חרשים.

כעת, כאשר אני עצמי הפכתי למועמד, נראה שההחלטה על כך מקבלת מימד שונה של קושי והתלבטות; הרבה יותר קל להציע ניתוח שתל לאחרים מאשר לקבל זאת בעצמי, ואני עדיין תוהה אם הגעתי להחלטה הנכונה [אפילו כעת תוך כדי כתיבה, 3 ימים לפני הניתוח].

הצעד הבא

הצעד הבא היה יצירת קשר עם מרכז רפואי להשתלת שתל קוכליארי ולעבור את ההליך השגרתי שם. כיוצא צבא הסובל מליקוי שמיעה עקב פעילות צבאית, העדפתי לקבל את השתל דרך אגף השיקום בארה"ב [Veteran Administration - V.A.]. מסתבר שמשימה זו מבוצעת עבור ה-V.A. במרכז ידוע שם לשתלים קוכליארים באוניברסיטת ניו-יורק [NYU] שהוא בעל מוניטין רב, ורבים מחברי הצוות שם מחזיקים במשרות מקבילות גם ב-V.A.. כל הבדיקות שעברתי לפני הניתוח נערכו במרכז זה של NYU, כמו גם רוב התאמות המיפוי המבוצעות אחרי הפעלת השתל.

בדיקות

תוצאות מבדקי הדיבור שלי העמידו אותי בפני בעיה; אם שופטים מועמדות לשתל בעיקר על פי תוצאות המבדק להבחנת דיבור, אזי אינני מועמד מתאים, כי התוצאות שלי עולות על אלו שבקריטריונים המקובלים [50% או פחות באוזן המועמדת לשתל ולא יותר מ-60% דו-צדדית].

אולם, התוצאות הגבוהות יחסית שהשגתי נעשו תוך השקעת מאמץ ניכר ושימוש בידיעותיי הלשוניות על מנת לחזות מלים מראש, ורק לעתים רחוקות הייתי בטוח שהחלטותיי [או ניחושיי] היו נכונים. כל עוד יכולתי לשמוע חלקי משפט יכולתי לנחש את השאר; לאנשים רבים עם ליקוי שמיעה ממושך יש יכולת דומה. בדיקות השמיעה הקיימות ללקויי שמיעה – מועמדים לשתל או לא – אינן מודדות את המאמץ הנדרש בהבנת הדיבור, הזמן הדרוש להחליט או הבטחון בהחלטה. אך דווקא גורמים אלה הם הם שמגדירים את המצב לאשורו אצל לקוי שמיעה המתמודד עם הבנת הדיבור; תכופות ייקח לי זמן רב יותר להחליט מה מישהו אמר, ואבזבז יותר אנרגיה בזמן שאעשה זאת, בהשוואה לאדם בעל שמיעה תקינה. יתרה מזאת, לעולם איני בטוח לגמרי שאני צודק.

הפוטנציאל האקוסטי שלי התגלה באופן מדויק יותר בבדיקה שבה הכושר הלשוני אינו רלוונטי (בדיקת מלים חד-הברתיות). בבדיקה זו השגתי 18% באוזן הימנית שלי. בדיקה זו היא שנתנה תוקף להחלטתי לעבור ניתוח שתל. כל ראייה אובייקטיבית לגבי יעילות השתל תהיה חייבת להראות שיפור ניכר בעיקר בבדיקה ספציפית זו.

ציפיות מציאותיות

כאודיולוג, ייעצתי לאנשים רבים על ציפיות מציאותיות ולא-מציאותיות בנוגע למכשירי שמיעה; ידוע לנו שמכשירי השמיעה לרוב עוזרים לשמיעה משופרת, אבל אנחנו גם יודעים שהם אינם מהווים תחליף לשמיעה תקינה. את המסר הזה מעבירים ספקים ישרים רבים של מכשירי שמיעה ללקוחותיהם. הצורך בהדגשה זו נכון עוד יותר לגבי מועמדים אפשריים לשתל קוכליארי.

אודיולוגים ידגישו שוב ושוב ששתל קוכליארי, למרות היותו יצירה טכנולוגית מופלאה, אינו מהווה תחליף לשמיעה תקינה; אנשים אינם יכולים לעבור את תהליך ההשתלה בציפייה לשמיעה תקינה, כך ש"ציפיות מציאותיות" הן חלק חשוב בתהליכי הייעוץ שלפני ניתוח השתל. אני יודע זאת, ואני מודע לצורך להיות מציאותי בציפיותיי, ואני מאמין שאני אכן כזה. אף על פי כן, מסתתרות להן באופן ספונטני מתחת לפני השטח תקוותיי הרמות והבלתי מציאותיות; לא שאצא עם שמיעה תקינה או כמעט-תקינה – איני יכול לדמיין זאת אפילו בחלומותיי הפרועים ביותר – אלא שאוכל, למשל, לתפקד באופן תקין למדי במצבים מאתגרים של שיחות קבוצתיות. הגיונית אני יודע שזה לא מציאותי, אבל די קשה לעצור בעד תקוות בלתי הגיוניות שכאלה.

כעת אין עדיין אפשרות לחזות מראש כיצד אדם מסוים יתפקד עם שתל קוכליארי. התוצאות שהתקבלו עד כה הן מרשימות; אין ספק שהרוב המוחלט של המושתלים שומע טוב יותר עם השתל מאשר שמע לפני כן בעזרת מכשיר שמיעה.

אבל, אתה עדיין מסכן את שרידי השמיעה באוזן המושתלת כשמכניסים את האלקטרודה הפנימית לתוך הקוכליאה. כך שאם יש לך מה להפסיד, ההחלטה על השתלה משמעה לשקול בין הסיכוי לאבד את שרידי השמיעה באותה אוזן, ובין האפשרות שהתוצאות תהיינה בסופו של דבר מבטיחות. מובן שככל שהשמיעה הטבעית גרועה יותר כן יש סיכויים טובים יותר להישגים בהבנת הדיבור. במקרה שלי נראה שהסיכויים הם לטובתי, ולכן אני ממשיך בכך. עם זאת איני יכול לומר בכנות שאין לי חששות שאפסיד בהימור הספציפי הזה; כמובן שיש לי; ולכן, כמו רוב האנשים המתחילים בכך, אני מנסה לאזן בין הציפיות המציאותיות שלי,  התקוות הרמות שלי, וחששותיי הנסתרים.

ברירות

הגיע הרגע לבחור בין שלושת סוגי השתל המוצעים. מכל מה שהצלחתי להבין מהספרות ומסיפורים, אנשים עושים חייל בכל סוג של שתל. אף לא אחד מהסוגים מתבלט כנעלה יותר מאחרים. כל היצרנים מציעים דגמים חדשים בעלי מערכות עדכניות [נכון לעכשיו].  אוכל להרגיש בנוח עם כל אחד מהדגמים כמו שאוכל גם לחשוש ממנו.

העברתי זמן לא מועט בבדיקת אתריהם של החברות האלה, שיחה עם נציגיהם והתייעצות עם עמיתים שונים לגבי יתרונותיו וחסרונותיו של כל אחד מהשתלים המוצעים. כל פעם שבדקתי את הפירוט הטכני או התיאור השיווקי של שתל זה או אחר, או שהקשבתי לתומך של אחד מהם, הייתי משוכנע שזהו השתל עבורי. החברות בהחלט היו משכנעות, ונראה שהן פיתחו את המתקן שלהם כך שיגיע להעצמה מירבית של מידע הדיבור המועבר אל המאזין. למרות שלכל מתקן שכזה יש מאפיינים שונים, לא נראה שהבדלים אלו (קטנים ככל שיהיו) מסתכמים בתוצאות מובהקות להבנת דיבור נעלה יותר במתקן זה או אחר. בסופו של דבר, למיטב הבנתי, נמצאת התרומה הכבירה של המוח האנושי לתהליך הבנת הדיבור. אין ספק שחומר הגלם האקוסטי (המתורגם לפולסים חשמליים) אותו מספק כל סוג של שתל למערכת השמיעה המרכזית מאפשר תהליך שווה של למידה שמיעתית.

מיפוי

ככל ששקלתי את הנימוקים בעד ונגד כל סוג של שתל, היה ברור שהשיקול העיקרי לגבי כל סוג שתל הינו התכנות ("מיפוי") של המעבד שלו. לעומת מכשירי שמיעה, זוהי לא תבנית מתוכננת מראש התלויה בעיקר במשתנים אודיומטרים; במכשירי שמיעה דיגיטלים, כל מה שנדרש הוא להזין את הנתונים האלה אל תוך תוכנת המחשב ולקבל את ההגברה הנדרשת על פי הנתונים שהוכנסו, ולאחר מכן ניתן לבצע התאמות נוספות על סמך ה"מרשם" שהתקבל.

לעומת זאת, אנשים שעוברים השתלה, מתחילים מאפס; כולם נחשבים לבעלי קוכליאה בלתי-מתפקדת. לכן, האודיוגרמה אינה רלוונטית לתהליך המיפוי. בגלל הסבירות להבדלים אישיים בשרידות סיבי עצב שונים בעצב השמיעה, ובגלל משתנים הקשורים בהשתלת האלקטרודה הפנימית, יהיה זה בלתי אפשרי ליצור תכנות סטנדרטי שיתאים לכל אחד ואחד. כמובן שיש ברירות מחדל שהתקבלו כתוצאה ממחקרים או מתוצאות שהוכללו מאלפי מושתלים קיימים, אך, עדיין, יש לבצע כמה מדידות לצורך המיפוי האישי.

עבור ילדים צעירים ביותר, מבצעים תחילה רק מדידות מועטות, שכן אין הם מסוגלים להגיב תגובות רצוניות; את אלה משלימים ע"י קביעת ערכי ביניים (אינטרפולציות) והערכות כלליות לקביעת כמה מימדים דרושים נוספים. קביעות אלה מתעדכנות מאוחר יותר ככל שהילד גדל ויכול להשתתף בבדיקות. לעומת זאת, המושתלים המבוגרים צריכים לעבור את סדרת המיפויים השלמה - תהליך הנמשך מספר שעות. כבר כעת, עוד לפני שהושתלתי למעשה, נקבעו לי ע"י המרכז הקוכליארי באוניברסיטת ניו-יורק ארבע פגישות מיפוי עוקבות לאחר הפעלת המעבד של השתל.

תהליך המיפויים

תהליך המיפויים מתחיל למעשה בחדר הניתוחים. האודיולוג שלי נוכח לצורך מדידה אלקטרונית של עכבה ותגובה טלמטרית של כל אלקטרודה. או אז עוברים צילום רנטגן, ואם התוצאה טובה, מאחה המנתח את החתך. כאשר החתך מחלים והמרכיב החיצוני של השתל מוכנס למקומו, מפעילים את השתל. מכאן, ימשיך האודיולוג בתפקיד המתכנת. ככל שבדקתי עניין זה לעומקו, כך גדלה הערכתי לעולם מופלא וחדש זה של אתגרים מקצועיים העומדים בפני האודיולוגים; מיפוי (או תכנות) של שתל הינו תהליך מורכב, התלוי ככל הנראה באופן שווה בתגובות המושתל וביכולתו של האודיולוג. ברור שאין זה "ספר מתכונים". ממה שהצלחתי להבין, "אומנות" העבודה עם בני אדם ביחד עם היכולת לפרש את תגובותיו הגלויות או הבלתי רצוניות של המושתל, הם מרכיבי המפתח למיפוי מוצלח; העדיפות העיקרית היא לתכנת את מירב הקלט האקוסטי אל הטווח החשמלי הדינמי הנקבע תוך כדי תהליך המיפוי.

האודיולוג קובע את כמות הזרם החשמלי הנחוצה ליצירת צליל נשמע בכל אלקטרודה ("רמת T"), ואז גם נקבעת רמת הזרם הדרושה לקבלת רגישות שמיעתית גבוהה אך לא בלתי-נוחה ("נקודת C"). ההבדל בין שתי נקודות אלה הוא הטווח החשמלי הדינמי. האודיולוג צריך גם להחליט החלטות תכנות נוספות, כמו למשל שיעור הגרייה העצבית, טווח התדרים של כל פעימה חשמלית, וקביעת התדרים האקוסטיים של כל אלקטרודה. בקרה נוספת, כמו רגישות ועוצמת המיקרופון, היא ברשות המושתל. אולם חשוב לדעת ששינויים באחת מהמערכות ישפיעו על האחרות. אפשר להיווכח בכך כאשר "אמנות" המיפוי מתחילה והאודיולוג מבצע שינויים בהתאם לחוויותיו של המושתל.

כמו כן, במשך הזמן המיפוי עשוי להשתנות [אם כי איני בטוח למה]. יתכן שחלק מההסתגלות העצבית מופיעה בתדירויות ובנקודות מגע מסוימות במידה המצריכה איפוס מחדש של פרמטרים שנעשו במיפוי הראשוני. אני מקווה ללמוד יותר על תחום זה ככל שאתקדם במיפוי האישי שלי. חוששני שבפני האודיולוג שעובד עמי [ושהיה אדיב אלי] יעמוד מושתל עם שאלות חקרניות רבות.

במאמר הבא אעסוק במה שלמדתי תוך כדי תהליך המיפוי שעברתי.

התאמות מכשיר שמיעה לעומת מעקבי שתל קוכליארי

בדיקות המעקב הקפדניות והסדירות של מושתלי שתל קוכליארי מעמידות בסימן שאלה את היעדרותם היחסית של מעקבים כאלה באנשים עם מכשירי שמיעה. מי שמקשיב דרך מכשיר שמיעה רוצה וצריך לשמוע הרבה ככל יכולתו דרך המכשיר. ככלות הכל, מה ששומעים באמצעות מכשיר הוא משמעותי לא פחות ממה ששומעים דרך שתל.

אני מודע לעובדה שהשתלים נועדו לבעלי לקות שמיעה חמורה יותר מזו שבדרך כלל יש לאנשים עם מכשירי שמיעה. אני גם יודע שבשתלים תהליך ההפעלה הוא ממושך ומצריך אודיולוגים עם הכשרה וכישורים מיוחדים. אך אין זה אומר שתהליך בחירת מכשיר השמיעה והתאמתו הוא שטחי יותר בהשוואה; נהפוך הואְ: דרושים כישורים, ידע מיוחד וזמן כדי לעשות זאת נכון וכדי להיות בטוח שהלקוח מקבל את היתרון השמיעתי המירבי לו הוא יכול לצפות. איני חולק על תשומת הלב המושקעת בהתאמה ובמעקב אחר השתלים; דאגתי היא קיום התחייבות דומה גם בנוגע למכשירי שמיעה, דבר שקורה רק לעתים רחוקות.

לדוגמא, בהוראות להתאמת מכשירי שמיעה, המומלצות ע"י האקדמיה האמריקנית לאודיולוגיה, ישנו הצורך במדידת התפוקה של מכשיר השמיעה באוזן הממשית [real ear measurement]. במדידה זו מכניסים שפופרת דקה מאוד בתעלת השמע, במקביל למכשיר השמיעה וקצת מעבר לו. השפופרת מובילה למיקרופון המודד את הצליל המוגבר בין קצה האוזנייה של המכשיר בתעלת השמע לבין עור התוף.

זהו האמצעי הישיר והטוב ביותר הקיים למדידת הביצועים של מכשיר שמיעה. הוא מאפשר להציג את רמת תוספת השמיעה על פני תדירויות הצלילים בגרף פשוט, ע"י הצבת נתוני הצליל המוגבר בתרשים אחד יחד עם נתוני סף השמיעה והרגישות לעוצמת צליל (tolerance) של הלקוח. אין שום אמצעי אודיולוגי אחר שיעשה זאת, לא מדידות קופלר מסורתיות ולא מחשב המשמש להתאמות מכשיר שמיעה דיגיטלי. מדידה באוזן הממשית מאפשרת הצגה חזותית של מה שאדם מסוים שומע בפועל עם מכשיר שמיעה באוזנו.

מדידה באוזן ממשית

רק אודילוגים מעטים [כ-20%] מבצעים בדרך שגרה מדידה באוזן כחלק מהתאמת מכשיר השמיעה. ישנם אמצעים נוספים בהם אפשר להשתמש להערכה והתאמה של ביצועי מכשיר השמיעה, כגון מדידת דיבור על רקע רעש, אותה מבצעים רק מעטים מספקי מכשירי השמיעה.

בניגוד למכשירי שמיעה, האודיולוגים בדרך כלל אינם מקצרים או משנים את הליכי ההערכה והמעקב אצל מושתלים; הכול נחשב לנחוץ. תקוותי היא, שמידה שווה של טיפול ודאגה תוענק גם לאלה המרכיבים מכשירי שמיעה; במקרה שלי, אני כמעט יכול לשמוע את אוזני השמאלית [עם מכשיר השמיעה] מתלוננת על השירותים הנרחבים המוענקים לאוזני הימנית [העומדת להיות מושתלת בקרוב] בהשוואה למה שהיא מקבלת...

השתל נכנס למקומו

הניתוח הגיע וגם עבר, ואני כעת שבוע לאחר תחילת ההחלמה. אמרו לי שהניתוח הוא הליך "מזערי" ותמיד חשבתי שזה אכן כך; אבל כשאתה בצד המנותח, אין שום הליך שיכול להיחשב כ"מזערי". בזמן ההמתנה דאגתי בגלל ההרדמה, הכאבים והצלחת הניתוח; למזלי, כל דאגותיי היו חסרות בסיס. ניחם אותי לגלות שהצוות המקצועי שטיפל בי היה מהשורה הראשונה. האודיולוג ווידא בזמן הניתוח שהאלקטרודות פועלות כהלכה, כלומר, שאוכל להתחיל במשחק מסוים זה "בציוד מלא".

כעת כל מה שנותר לי לעשות הוא לחכות לאתגר הבא – תאריך ההפעלה הראשונה. אני מצפה לשמוע דרך השתל בהתחלה צלילים מקושקשים, צלילים אשר עם הזמן והאימונים יהפכו לצלילי דיבור מובנים. עם זאת, בלתי מעשי ככל שזה יהיה, אני מקווה לאף יותר מכך באופן מיידי. כאשר אכתוב להבא על נושא זה נראה מה קורה במציאות.

ד"ר מרק רוס הוא אודיולוג וחבר במרכז המחקר להנדסת שיקום באוניברסיטת גאולדט בוושינגטון די.סי  (Rehabilitation Engineering Research Centre, Gallaudet University, Washington D.C למציאת מאמרים נוספים שלו הכנס ל-: www.pa-shhh.org ו ו- www.hearingresearch.org

הזכויות על מאמריו של מרק רוס בעברית שמורות לארגון "בקול"

חלק ב' של המאמר, ובו רשמיו של ד"ר מרק רוס לאחר השימוש בשתל, יתפרסם בקרוב באתר בקול.